החלטה בתיק עש"א 42419-09-12

בפניי ערעור בהתאם לסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"). המערער הוכרז ע"י המשיב כלקוח מוגבל לאחר שעשרה שיקים שנתן חזרו-סורבו.

המערער עותר לביטול סירוב לגבי שלושה שיקים, מתוך השנים עשר שסורבו, באופן שיבטל גם הגדרתו כלקוח מוגבל.

טענות המערער:

1.            המערער הינו בעל חשבון עו"ש שמספרו 60890314 המתנהל אצל המשיב- בנק מרכנתיל דיסקונט בסניף סנהדריה בירושלים (להלן:"הבנק"). המערער מבקש לבטל סירוב שניתן לגבי שלושת השיקים הבאים:

א.      שיק ע"ס 120,000 ש"ח שמספרו 0800000714 אשר סורב ביום 20.8.12.

ב.       שיק ע"ס 360 ש"ח שמספרו 0080000357 אשר סורב ביום 20.8.12.

ג.        שיק ע"ס 500 ש"ח שמספרו 0080000223 אשר סורב ביום 5.9.12.

(להלן: "שיק א'", "שיק ב'", ו"שיק ג'", בהתאמה).                         

ביום 24.8.12 לערך קיבל המערער את הודעת המשיב בדבר הפיכתו ללקוח מוגבל.

2.            באשר לשיק א' הוא טוען כי זה ניתן כביטחון להלוואה והוצג לפירעון שלא כדין. על פי הטענה, ההלוואה ע"ס 120,000 ש"ח נפרעה כמעט במלואה, עת הוחזרו 100,000 ש"ח בשיק שהעתקו צורף לבקשה. בנסיבות אלו, הצגת השיק לפירעון מלא הייתה שלא כדין. עוד נטען כי המחזיק בשיק מילא את תאריך הפירעון בעצמו, אף זאת שלא כדין. ההפקדה האמורה לא לוותה בעדכון המערער מבעוד מועד. טענות אלה לא נתמכו בראיות או בתצהיר מטעם אותו מלווה אלא רק בתצהיר המערער.

באשר לשיק ג' נטען כי זה הוצג לפירעון ביום 5.9.12 למעלה משנה לאחר המועד שנכתב בו-3.9.11. נטען כי המערער שוחח עם פקיד הבנק איתמר גלילי וסוכם כי ככל שיפקיד 4,000 ש"ח בחשבונו, יכובד השיק לאחר שיוחזק בבנק יום אחד על מנת לאפשר ההפקדה האמורה. הסכום אכן הופקד אך הבנק לא כיבד את השיק למרות ההסכמה האמורה.

3.            בנוגע ל שיקים ב'-ג' נטען כי למערער היה יסוד סביר להניח שאלו יכובדו ע"י הבנק, על בסיס הסכמות שהיו בין הצדדים ונוהל שהתקיים ביניהם, הכול על יסוד הביטחונות בחשבונו שעלו פי כמה וכמה על סכום החריגה. המערער טען כי במשך כל התקופה הרלוונטית היה בחשבונו פיקדון של 50,000 ש"ח. המערער נסמך על נוהג נטען ביחסי הצדדים וכדוגמא הוא מפנה לכך שביום 20.4.12 כובד שיק ע"ס 5,100 ש"ח - עת חשבון העו"ש עמד על יתרה שלילית של למעלה מ-10,000 ש"ח; ביום 22.4.12 כובד שיק ע"ס 1,600 ש"ח - עת היתרה השלילית עמדה על כ-14,000 ש"ח; ביום 15.8.12, חמישה ימים בלבד לפני סירוב שיק ב', כבד המשיב התחייבות כספית של המבקש לחברת דיינרס ע"ס 7,386 ש"ח - כשחשבון העו"ש של המבקש עמד על יתרה שלילית של 19,860 ש"ח. עוד נטען כי ביום 10.8.12 כיבד המשיב שיק ע"ס 9,000 ש"ח, שהופקד בחשבון ובטל את החזרתו, למרות שיתרת החשבון עמדה על 12,467 ש"ח לחובה.

המערער מפנה עוד לכך שביום 22.8.12, לאחר שסורב שיק ב', כבד המשיב שיק ע"ס 7,500 ש"ח, למרות שכיבוד זה הביא את חשבון העו"ש למצב של יתרה שלילית בסך 17,442 ש"ח.

4.            לאחר פריסת המסכת העובדתית פנה המערער לטיעון המשפטי. בהתייחס לשיק א' הודה כי אכן לא מדובר במהלך הדברים הרגיל המתואר בחוק וכי אין לו טענה באשר לכך שהיה על המשיב לכבד את השיק, ואולם לגרסתו לפי פסיקת בתי המשפט, הנימוקים שבסעיף 10 לחוק, אינם רשימה סגורה. המערער הפנה לשיקולי צדק ויושר שהנחו את בתי המשפט, כמו גם פירוש הרשימה שבחוק, ככזו הכוללת גם זיוף שיק, כעילה לגריעתו מרשימת השיקים המסורבים. עוד הפנה לפסיקה לפיה בנסיבות המתאימות, ניתן להכיר במחדל או במעשה של צד ג', ככזה היוצר אצל לקוח הבנק את היסוד הסביר הנדרש לפי סעיף 10, בין היתר כשמדובר בלקוח שנקלע להגבלה בשל נסיבות אותן לא יכול היה לצפות. לאור הפסיקה טען כי שעה שההלוואה נפרעה ברובה, הרי שלא יכול היה לצפות שצד ג' יפרע את שיק הביטחון שניתן כנגד הלוואה זו. בנסיבות שנוצרו רשאי היה לצפות כי השיק לא יוצג בחשבונו, ובהתאם לפסיקה, קמה בנסיבות אלה עילה לגריעתו מרשימת השיקים המסורבים. עוד טען בקשר לשיק א' - כי תכלית החוק הייתה למנוע פיזור שיקים ללא כיסוי והגנה על הביטחון הכלכלי של אוחזי השיקים. מקרה שבו שיק זויף או מומש שלא בתום לב ושלא כדין, אינה עומדת בתכלית החוק, ואף מטעם זה יש לגורעו ממניין המסורבים.

5.            ביחס ל שיק ג', נטען כי הוא הוצג ביום בו חלפו שישה חודשים מהמועד שנכתב ולפיכך לא היה צריך המערער לצפות כי זה יוצג לפירעון בחשבונו, בהתאם לכללי המערכת הבנקאית ובנק ישראל. נטען בהקשר זה כי התאריך על השיק הוא משנת 2011 ולא משנת 2012.

באשר ל שיקים ב'-ג' נטען כי על בסיס ההתנהלות בין הצדדים אין ספק כי אלמלא היה מוגש לפירעון שיק א', אלו לא היו מסורבים. הודגש כי שיק ב' הוצג לפירעון באותו יום בו הוצג שיק א'. נטען כי לו היה המשיב מכבד את שיק ב' במועד, הייתה היתרה עומדת על 14,098 ש"ח בחובה, בהתעלם משיק א'. לו היה מכובד שיק ג' במועד, הייתה עומדת יתרתו של המבקש על 21,007 ש"ח. לאור הנתונים שהובאו לעיל, טוען המבקש כי הבנק לא היה אמור לסרב לשיקים אלו על בסיס הנוהג ביניהם. המערער ביקש להיתלות בפסיקה שהתייחסה למסגרת אשראי גמישה שניתנה ללקוח ולציפייתו של הלקוח שהבנק יכבד התחייבויותיו על בסיס התנהגות מוקדמת וכיבוד של שיקים בנסיבות דומות, כל עוד לא התקבלה הודעה אחרת. על בסיס ההלכה הפסוקה לה טען, עתר להוצאת שני שיקים אלו מרשימת המסורבים.

טענות המשיב:

6.            המשיב ביקש לדחות את הערעור על הסף. ראשית נטען כי המערער מתייחס לשלושה שיקים אך למעשה סורבו בחשבונו סה"כ שנים-עשר. בעניין זה צורפה רשימת השיקים כנספח א' לתשובה. הרשימה מלמדת על שיקים עם סכומים משמעותיים נוספים (הגבוהים עומדים על 15,000 עד כ- 33,000 ש"ח לאחד, ואתייחס לכך בהמשך בהכרעתי). שנית נטען כי השיק שהוצג כשיק א' אינו תואם במספרו, סכומו ושם בעל הבנק (אעיר שנראה כי טענה זו בטעות יסודה, שכן המבקש צרף המחאה ע"ס 100,00 ש"ח שלכאורה ניתנה כפירעון הלוואה בגינה ניתן שיק א' כבטוחה). שלישית, נטען כי התאריך על שיק ג' הינו בכתב יד לא קריא בעליל ולכן לא ניתן להידרש לטענה לפיה חלפה שנה מיום כתיבתו.

7.            לגופו של עניין נטען כי חשבון המערער נפתח ביום 2.1.11 והועמד לו קו אשראי של 5,000 ש"ח. החשבון נמצא בחריגה מתמדת, חרף שיחות התראה חוזרות עם נציגי הבנק. המשיב טען כי לכל אורך התקופה, הלך לקראת המערער והתחשב בו ובפעילות העסקית שלו, מבלי לעמוד איתו "על קוצה של יוד". המשיב הודה כי היו פעמים שהוסכם עם המערער פרטנית כי תכובד פעילותו העסקית, תמורת הפקדה מיידית וכדומה, אך הכול היה נתון לשיקול דעתו של המשיב. השיקים הרלוונטיים, חזרו בימים בהם לא יצר המערער קשר עם נציגי הבנק ולא הודיע או קיבל אישור על חריגות אלו. המשיב ביקש להדגיש כי אישור הלוואה מעת לעת, אינו מחייב אותו לאשר הלוואות בכל עת. עוד נאמר כי ככל שהמשיב אפשר למערער לחרוג ממסגרת האשראי שלו, במקרים חריגים או אישר מסגרות אשראי חריגות, אל היה לו למערער, להסתמך על כך ובכל מקרה הוא מחויב למסגרת האשראי שהוסכמה איתו בפתיחת החשבון.